לדרכה של המשנה

המשנה איננה ספר הלכות - לא ספר של פסקי הלכה, ולא אנציקלופדיה ואוסף של דיונים ודעות בענייני הלכה. המשנה היא ספר של עקרונות הלכתיים, רעיונות ומושגים של הלכה, המופיעים בשפה של מקרים מעשיים ודעות הלכתיות.

התנאים שחיברו או ערכו את המשנה עשו זאת מלכתחילה לא כספר העומד בפני עצמו, כספר פסקי הלכה בדומה למשנה תורה של הרמב"ם או השולחן ערוך. המשנה איננה שולחן ערוך קדום. המשנה היא דוגמא מובהקת לאופי הבסיסי של תורה שבעל-פה, כלומר שעיקרה נשאר בעל-פה. המשנה זקוקה לדיבור המרחיב את העקרונות שבמשנה, המפרט ומחדד אותם. זהו המעשה המכונה "תלמוד" – הדיון המרחיב המלווה את המשנה, המפרט, כדברי רש"י בבבא מציעא דף לג, את "סברת טעמי המשנה".

חלקים מהתלמוד הבבלי והירושלמי הם, כנראה, מסורות של "תלמוד" התנאים, בדיבור המרחיב והמנמק את העקרונות ההלכתיים שבמשנה.

המתודה של המשנה היא כמו עבודתו של מחקר במעבדה. המדען יוצר מציאויות חדשות המבודדות את הגורמים השונים שמרכיבים את המציאות שבכוונתו לחקור – המקרים נבחרים בכדי לבחון עיקרון ידוע מראש. כך גם במשנה - היא מבודדת עקרונות הלכתיים נבחרים המרכיבים את המציאות התורנית, והיא בוחרת מקרים ומנסחת אותם, לעתים באופן "מלאכותי", בכדי לבחון את העקרונות הללו. זאת, גם אם אלו מקרים הקיימים אך ורק "בתנאי המעבדה" של המשנה, ורחוקים מן המציאות היומיומית.

על כן יש להדגיש כי המשנה לא חוברה במטרה להיות ספר שמתוכו יפסקו הלכה במישרין. בתור שכזו, חשוב לנסות להבהיר מה כוללת המשנה ומה היא אינה כוללת. המשנה מנוסחת בפרטים, אבל הפרטים נבחרים או מושמטים כדי להבליט עיקרון.משנה מסוימת מנסה להבליט ולהבהיר עיקרון מסוים, מושג מסוים. בחירת הניסוח והסדר שבמשנה משועבדת להבהרת אותו עיקרון. וכן סדר המשניות בהיקף רחב יותר של סידרה או פרק – מתוכננים כדי להעמיק ולחדד עיקרון זה. במובן זה משנה אחת ופרק של משנה מהווה חטיבה מחשבתית, ומושגית, יחידה שנושאת עיקרון מסוים באמצעות הביטוי המעשי הישיר הנגזר ממנו.

עריכת המשנה מהווה חלק מהותי בהוראת תכניה. כאמור, בחירת המקרים ההלכתיים וסידורם מכוונים לבטא, להמחיש ולחדד עיקרון או מושג הלכתי. בחירת העיקרון או המושג איננה נובעת מטעמים של הוראת הלכה למעשה, אלא מטעמים של הוראת עקרונות תורניים מרכזיים וחיוניים של המצווה או התחום התורני הנדון. כל פרק מורכב מיחידות מובהקות, אורגניות של משניות, כל מסכת מפרקים, כאשר המבנה הכללי הנו שיטתי ומדויק על מנת להמחיש את העיקרון ההלכתי-רעיוני או העקרונות שנבחרו. 

אפילו בפרקים כמו פרק א במסכת קידושין או פרק א במסכת מגילה, פרקים שנראים כאוסף של משניות הקשורות אך ורק בקשרים לשוניים המיועדים להקל על השינון, אפשר לזהות את העיקרון או העקרונות התורניים המארגנים ומחברים את הנושאים השונים לידי חידוד והעמקה של תחום תורני ברור. כמה אפיוני עריכה עוזרים ללומד בעבודה זו. למשל, השימוש החוזר במילות מפתח ובדימויים, דוגמת המילה "ארץ" בסוף הפרק הראשון של מסכת קידושין, המכילה משמעויות שונות ברצף של משניות שונות.

ישנו כלי מתודי נוסף בלימוד המשנה, הנגזר מראיית המשנה כרצף של עקרונות, דווקא במקומות בהם נראה שישנה אי-אחידות בעריכת המשנה. לפעמים מופיעה משנה בנושא מסוים באמצע סידרה של משניות או פרק בנושא שלא קשור לנושא של שאר המשניות בפרק. יש מטרה וסיבה לתופעה, והיא להשוות ולהנגיד בין הנושא העיקרי והנושא האחר, ובכך להסביר את ההיגיון בנושא העיקרי הנדון (דוגמאות לתופעה ניתן לראות: בבא מציעא, פרק ג משנה ג, ובבא בתרא פרק ב משנה ו).