הדף היומי

מבלי להשמיט גרגר

בענן נראה ה' על הכפורת, כי אין הגילוי מגיע אלא יחד עם ההסתרה. בעקבות עבודת הקטורת של יום הכיפורים

דב ברקוביץ'

לע"נ אביעד רונן, תלמיד אהוב ומחנך נערץ

לומדי הדף היומי עוסקים בשבועות אלו בעיקר בעבודת הכהן הגדול ביום כיפור: אמירת השם במפורש עשר פעמים, הקטרת קטורת בקודש הקדשים, זריקת דם הפר ושעיר החטאת, ושילוח השעיר לעזאזל. האם מדובר בחוקים שאין אדם יכול להשיגם, "מיסטיקה מקדשית" הידועה רק ליודעי חן? או שמא אלה הן פעולות שאבותינו זיהו בהן בבירור משהו מהתקשרות אדם לנפשו, אדם לבוראו, בורא לעולמו?

במבנה האדריכלי הפשוט והבהיר של המקדש היו שתי תנועות עיקריות: ציר ברכת ה', שנע מבפנים החוצה, ממקור שפע החיים שבקודש הקדשים דרך השולחן, ברכת הלחם והמנורה; וציר עבודת האדם, שנע מן החוץ פנימה, ממזבח הנחושת שם הוקרבו היסודות הפיזיים של העולם – בשר, חלב, יין, דגן, שמן ומים – דרך מזבח הזהב שם הועלו יסודות הריח המוטמעים בגשמי, חזרה פנימה לכיוון קודש הקדשים.

החביבה שבעבודות המקדש

אחת הנעלות שבעבודות הקבועות, אשר שיקפו ביום-יום את הקשר בין ארץ ושמים, היתה הקטרת קטורת על מזבח הזהב פעמיים ביום. מקומו של מזבח הזהב, בקרבת השולחן והמנורה, שיקף את ההבדל בין שורשי החיים הפיסיים, שהוקרבו בחוץ, ובין סגולתם הלא מוחשית של הריחות, שטמונה בגשמי אך מבשמת את העולם דווקא ככל שכלה החומר. במקורות שונים, ובמיוחד בספר הזוהר, מכונה העלאת הקטורת "החביבה" שבעבודות המקדש.

לקטורת כוח מסתורי לתיקון החיים, אך עוצמתה עלולה גם לפגוע. בידי אהרון היא עצרה את חמת ה' במגפה (במדבר יז); אך נדב ואביהוא, שהעלו "אש זרה" (ויקרא ט), כמו גם מאתיים וחמישים מקריבי המחתות שביקשו כהונה במרד של קורח ועדתו (במדבר טז), כלו באש – כמו הקטורת עצמה.

על רקע המעמד המיוחד של עבודה זו, הקטרת הקטורת לפני ולפנים ביום כיפור הייתה בוודאי אחד מרגעי השיא שבמקדש. מקורות שונים מספרים גם על הפחד של הנוכחים באותה שעה במקדש, שמא ימות כהן גדול בעבודה זו. המשנה בדף נב ע"ב מספרת על יציאתו של כהן גדול לאחר שסיים את ההקטרה, "ומתפלל תפילה קצרה בבית החיצון... ולא היה מאריך בתפילתו, שלא להבעית את ישראל". עצם הפעולה שנדרשה מהכהן הגדול הייתה נחשבת העבודה הקשה ביותר מבין עבודות המקדש (דף מט ע"ב). שם מוסבר שהכהן הגדול היה חייב להחזיק כף מלאה קטורת בין מרפקיו, להעביר את הקטורת מהכף לחופן בשתי ידיו, ולבסוף לפזר את הקטורת על גחלים לוהטות שבמחתה אשר על הרצפה – כל זה מבלי להשמיט גרגר של קטורת ומבלי להיכוות.

ענן לשמור מפני האור

בעבודה מיוחדת זו, רב הסתום על הגלוי. למשל, האם ההקטרה שלא נעשית על מזבח הזהב בכלל נחשבת "עבודה", או שמא היא רק בבחינת "הכשר עבודה"? האם כהן הגדול מפזר את הקטורת על הגחלים מחוץ לקודש הקודשים, כסברת הצדוקים, או בתוך קודש הקודשים עצמו, כטענת הפרושים?

בדף נג ע"א מביאה הגמרא מחלוקת נוספת בין הצדוקים לפרושים, על פירוש הפסוק "כי בענן אראה על הכפורת". הצדוקים הבינו שה"ענן" מתייחס לענן הקטורת, וכוונת הפסוק היא שהכהן "יתקן" את ענן הקטורת בחוץ, לפני שיכנס ותתגלה אליו השכינה. לעומתם שהפרושים, שרצו לבסס את הקביעה שהעלאת הקטורת נעשתה בתוך קודש הקודשים, הבינו את הפסוק כך: "מלמד שנותן בה מעלה עשן". לימוד זה הנו קשה ביותר. מה הקשר בין הפסוק לבין אותו "מעלה עשן"? מה מיוחד ב"מעלה עשן", שאפשר לציינו כנקודה מכוננת במחלוקת? ובכלל, מהו אותו תבלין-צמח המכונה בלשון כה נסתרת? בברייתא שם מתואר הפלא שפעל אותו צמח:

נתן בה עיקר (שורש) מעלה עשן, היה מתמר ועולה כמקל, עד שמגיע לשמי קורה (תקרה), כיון שהגיע לשמי קורה, ממשמש ויורד בכתלים עד שנתמלא הבית עשן.

"עשן מתמר ועולה כמקל" מזכיר בבירור את הופעת השכינה במסעות בני ישראל במדבר בעמוד ענן. אינטואיציה זו מתחזקת כתוצאה מהפסוק "והבית מלא עשן", הלקוח מספר ישעיהו, שם הנביא רואה בחזונו את המראה הגדול של "מקדש של מעלה", בו "א-ד-נ-י ישב על כסא רם ונשא ושוליו מלאים את ההיכל". לאחר קריאתם של השרפים, "קדוש, קדוש, קדוש", נאמר "וינעו אמות הספים מקול הקורא, והבית ימלא עשן" (ישעיהו ו, א'-ד'). מה הקשר בין חזון הנביא לבין פעולת "מעלה עשן" ועבודת הקטורת לפני ולפנים?

לאמתו של דבר, השכינה תמיד מופיעה בענן. נדמה שההסבר לכך הנו כדברי רבי נחמן מברסלב, "וזה הענן והחושך הוא בחינת שומר בפני האור הגדול האין סוף". ככל שהגילוי הינו יותר ממשי, כך חייב הכיסוי להיות יותר עבה, וזאת בכדי לשמור על עצם האפשרות של הגילוי. הגילוי והכיסוי תמיד באים יחד. הרי כמה דוגמאות: בהר סיני - "ומשה נגש אל הערפל אשר שם הא-לוהים" (שמות כ, י"ח); בגילוי שם ה' בי"ג מידות הרחמים – "וירד ה' בענן ויתיצב עמו שם" (שמות לד, ה'); בהשראת השכינה על המשכן – "ויכס הענן את אהל מועד, וכבוד ה' מלא את המשכן" (שמות מ, ל"ד); שוב בתיאור מעמד הר סיני - "ותקרבון ותעמדון תחת ההר, וההר בער באש עד לב השמים חשך ענן וערפל" (דברים ד, י"א); והעיקר, בחנוכת בית המקדש של שלמה: "ולא יכלו הכהנים לעמד לשרת מפני הענן, כי מלא כבוד ה' את בית ה'... אז אמר שלמה, ה' אמר לשכן בערפל" (מלכים א, ח',י"א-י"ב). על המילה "אז" שבפסוק ציין המכילתא, "כשראה (שלמה) הענן (אז) אמר, עתה רואה אני שהשכינה שורה שהרי הבטיח לבוא ולשכון בו מתוך ענן וערפל. והיכן אמר – 'כי בענן אראה על הכפורת' ".

המכילתא מתאר את ענן כבוד ה' באותו פסוק בו משתמשת סוגייתנו לברר את מעשה ענן הקטורת ביום כיפור. בזה נחשפת הדו-משמעות העמוקה של המילה "ענן" בפסוק. כך דברי רש"י בחומש: " 'כי בענן' – כי תמיד נראה אני שם עם עמוד ענני. ולפי שגילוי שכינתי שם, ייזהר שלא ירגיל עצמו (להיכנס), זהו פשוטו. ומדרשו, לא יבוא כי אם בענן הקטורת ביום הכיפורים". הזיהוי הנוצר בין הענן בו שכן כבוד ה' לבין ענן הקטורת מחזק את הרמז הטמון ב"מעלה העשן" הגורם לעשן לעלות זקוף כתמר, כעמוד הענן בו שכן כבוד ה'. מכאן מתעוררת השאלה - האם גילוי השכינה התרחש ביום כיפור בתוך ענן הקטורת?

יצירת השעה הנכספת

רשב"ם אומר: "הרי מתוך עמוד הענן אני נראה כל שעה על הכפורת.... ואם יראה הכהן, ימות. לפיכך, כשיכנס ביום הכיפורים, ציוהו הקדוש ברוך הוא להקטיר קטורת בפנים תחילה להחשיך את הבית בענן הקטורת, ואחר כך יביא דם הפר ודם השעיר". כלומר, הקטרת הקטורת הייתה רק אמצעי ליצור הסתרה, בכדי לבצע לאחר מכן "עבודות" לפני השכינה.

גם רבנו בחיי מסכים שהעלאת ענן הקטורת הסתירה את מקום השכינה מהכהן שלא ימות. אלא שלגילוי השכינה בענן הכבוד על הכפורת ביום כיפור דרגה מיוחדת. הסתרת הכהן היא שאפשרה את הגילוי המועצם, את עצם המפגש המחודש בין נציג עם ישראל לבין ה'.

לפי דעת זקנים, "על ידי קטורת, שכינה נראית". כלומר, הקטרת הקטורת ביום כיפור הייתה המשך של "העבודה החביבה" שעל מזבח הזהב. בזה שנעשתה אל פני כסא כבוד ה' לפני ולפנים, נוצרה השעה הנכספת של גילוי שכינה. דברים אלו דומים לדברי ספר הזוהר, שהתבשמות היכל ה' על ידי הריחות היוצאים מגשמיות הנבראים היא שהזמינה את גילוי השכינה של יום כיפור.



התפרסם במוסף שבת, מקור ראשון