הזמנה לקורא


להזמין פרסום זה נא ללחוץ כאן

"שעשני גבר" מהווה חלק של מסע. ראשית מסע אישי של אדם אחד החי בשבר-תפר של העולמות בחברה ישראלית, וממקום זה האמין באפשרות של חיבור בין כוחות היצירה באדם ומעמקי נפשו לבין כוחות החיים שבתורה ומעמקי חכמתה. נדמה שרק בגלל היותו בעל תסמונת ADHD מתונה, מה שגרם לכך שלא תמיד הצליח לקרוא ארמית ולפענח סוגיה תלמודית באותה מהירות שעשו כן חבריו, הלך הוא לחפש את דרכו האישית בלימוד תורה. באופן מפתיע במפגשים ובמצבי הוראה בהם השתתפו חילונים ונשים, שתי קבוצות שבאופן טבעי מחפשות להן לתרגם את הנלמד למשמעות אישית, לחיי יום יום, רק שם, רק אתם מצאתי הד לחיפוש שלי, לאהבות שלי, להתפעלות שלי גם מהתורה וגם מהחיים.


בשנים האחרונות בבית מדרש "תלמוד חי" בבית אב ובבית מדרש "רעוא", שניהם בירושלים, יחד עם הרב צוריאל וינר, התגבשה דרך מובנית, שיטת לימוד והוראה השואפת לממש את החיבור הפשוט והנכסף של תורה המפרנסת ומכוננת חיים, חיים של יצירה ושל משמעות אישית.


במסגרת ההוראה ב"רעוה" בשנת תשס"ה למדנו יחד מסכת קידושין, מסכת המתבוננת בין היתר בהתהוות הקשר ההופך שני יחידים, איש ואישה, ל"בשר אחד". במסגרת זו עבדתי יחד עם קבוצה של לומדים בבית המדרש במסגרת שכינינו אותה "עבודה רוחנית", בה תוך כדי תרגילי כתיבה יוצרת בנינו תהליך בו נחייב את עצמנו להפנים את הנלמד ולברר את תוצאות הלימוד בחיים שלנו, למעשה.


הספר המונח לפניך הנו גם תיעוד מרתק של המסע של לומדים אלו, קבוצה של צעירים שעסקו בבניית הקשר עם נשותיהם הצעירות, בבניין בתיהם, במובן המעשי והסמלי כאחד, ובבנין חייהם. האם לימוד בבית מדרש, ודווקא לימוד של מסכת קידושין אכן יכול להיות נדבך מפרנס ומכונן בחיים? אתה, קורא יקר מוזמן להצטרף, ולקחת חלק במסע שלהם, ושלי, ולענות תשובה שלך לשאלה זו.


הספר עצמו מורכב משלושה חלקים – חלק אישי עם אופי של יומן מסע רוחני בתוך החיים; חלק עיוני, משהו משיטת לימוד החושפת עומק אידיאי ומוסרי בדיונים תלמודיים בהלכה ובאגדה, בו אנו מציעים פירוש והרחבה לכמה קטעים ממסכת קידושין; ואוסף חלקי של תרגילי הכתיבה שהיוו מסגרת ל"עבודה הרוחנית", שהתבססו על לימוד המשנה, הגמרא וקטעי חסידות. ציינו בגוף הכתיבה העיונית את התרגילים שעוצבו בהשראת אותם מוקדים בלימוד המוסברים. חלק מהתרגילים מופיעים בכתיבה האישית כהקדמה לקטעים שחוברו כתגובה להם. היו תרגילים נוספים שבגלל מורכבות קטעי הגמרא שהיו להם לתשתית, לא הכנסנו אותם בספר.


הזמנתנו לקורא היא ליצור משלושת החלקים המהווים נדבכי הספר את המארג שישקף את החוויה המאחדת בה אנו עברנו בלימוד זה. אנו מצדנו התאמצנו להקל על מלאכת החיבור בין החלקים הללו, ולתת תמונה אמינה של דו-שיח חי שהתרחש בין החומר הנלמד לבין הכתיבה האישית. הבאנו קטעי תלמוד רלוונטיים לכתיבה האישית, ושילבנו בכתיבה העיונית קטעי אישיים שנכתבו מודע ולא מודע בזיקה לתוכנה.


שאיפתנו היא שהספר יעניין מגזרים שונים בחברה הישראלית – תלמידי חכמים והעוסקים בלימוד תורה שבעל פה והוראתה, חברי בתי מדרש מעורבים של חילוניים ודתיים, משפטנים וציבור רחב המתעניין במסע האישי המתועד כאן והמשקף באופן אותנטי נתח חי ויוצר בישראליות עדכנית. יתכן ומחנכים ורבנים המלמדים גמרא ימצאו כאן, בשיטת הלימוד, ובשילוב הלימוד עם "עבודה רוחנית אישית" המשתמשת בכתיבה יוצרת ובכלים אחרים של בירור והפנמה, משאב חיוני בעבודתם החינוכית.


התאמצנו, במיוחד בהבאת הקטעים העיוניים, לעצב מסמך שיהיה נגיש לכל הקבוצות האלו. שילבנו בין סגנונות שונים. הרחבנו בהסבר היסודות התורניים וההנחות במתודת הלימוד עבור מי מהקוראים שאינו מתמצא, אך גם לא ויתרנו על בירורים תלמודיים מורכבים ומדויקים כבלימוד ה"עיון" הישיבתי. בקשתנו היא כלפי אלו שאריכות ההסבר "מעצבן", שתאזרו בסבלנות ותחשבו על הקבוצות האחרות בבית המדרש של קוראי הספר הנהנים לראשונה ממתיקות העיסוק התלמודי. ולאלו מכם שהמפגש עם דרך הדיבור התלמודי אינו מוכר, תאזרו אומץ ותקפצו לתוך הנוקשות של השפה התלמודית ותרוויחו את פירותיה הנפלאים לחייכם.


תקוותנו היא שהמפגש הווירטואלי סביב הספר יתרום משהו לחיבור יותר נאמן ואיתן בין שפת התלמוד לדורותיה והעוסקים בה בחברה הישראלית, לבין שפת החיים המתעצבת בינינו וכל המבקשים למלא אותה בחיות רוחנית וערכית.


שיטת הלימוד והלימוד כשיטת חיים


אחת המטרות העיקריות של הספר שלפניך היא לשקף באופן אותנטי את תנועת החיים הקיימת בבית מדרש כמציאות דינאמית ומצמיחה אישיות. בכתיבה האישית יתגלו דמויות חיות ונושמות, שונות זו מזו. זה יתבטא ביחס לעצם הפרויקט של לימוד תורה מעמיק ומחייב בחיים, ביחס לאישה ולבית, ובדרך ההתמודדות עם העליות והירידות שבזרימת אירועי היום יום והסתירות הקיומיות במתעוררות בהם. המכנה המשותף העולה מהכתיבה הוא של חיים המתהווים תוך כדי מפגש מתמיד עם טקסט נלמד מכונן תודעה.


בין מספר הולך וגדל של יושבי בתי מדרש היום קיימת תביעה להעמיק את הדו-שיח שבין עיון במקורות היהדות הראשוניים לבין חיי הנפש והמעשה של הלומד ושל סביבתו. מסיבות רבות – שאין כאן המקום למנותן - בתחום לימוד התלמוד במגזרים רבים בהם לימוד תלמוד מהווה מוקד חשוב בחיים אבדה כלל וכלל הציפייה שדו-שיח כזה אכן אמור או יכול להתרחש. זאת על אף שבצבורים אלו ההווי האנושי של בית מדרש הנו ככור ההיתוך של אמונות, עיצוב מידות האדם, ובניית קשרים בין אדם לאדם שיעמדו לאורך ימים.


בהקשר זה ברצוני להדגיש שבספר שלפניכם ישנם שני חידושים משמעותיים. החידוש שבתשתית הפרויקט הנו עצם השיטה בה אנו עסקנו בניתוח הכתוב במקורות הראשוניים של התורה שבעל פה, המשנה והגמרא. שיטה זו הינה פרי בשל של עבודה משותפת של בבית מדרש "תלמוד חי" שב"בת אב" - ליצירה והתחדשות בתורה, ובבית מדרש "רעוא", שניהם בירושלים, ובעיקר של חברותא מתמשכת בין הרב צוריאל וינר וביני. השיטה חושפת את רובדי העומק המוסריים והרעיוניים של כל דיון הלכתי במשנה ובגמרא. כתוצאה מכך אפשר לזהות עקרונות שורש העוברים לאורך דורות ותקופות, לובשות צורה ופושטות צורה, המעצבים תודעה לפרט ולחברה.


שהשיטה שעיצבנו, כל אחד בדרכו, התבססה על כלים שרכשנו מגדולי תורה בדורות האחרונים, מהאקדמיה, וממוקדי השראה נוספים, ויש בה בשורה מרנינה ואמיתית לכל מי שמעוניין לקיים מפגש בלתי מתווך עם יסודות התורה, יסודות תרבותו ויסודות נפשו. הפער הקיים במוקדי לימוד ומחקר שונים בין טקסט לבין חיים, נעלם, וזאת מבלי לעמעם, מחד, את עצמאותו של הטקסט כפי שהוא ואת המחויבות לקריאתו המדויקת, ומאידך, את חיוניותם של החיים כפי שהלומד מבקש לנגוע בהם.


במשך שנים גם זכיתי ללמד בוגרי אוניברסיטה, דתיים וחילוניים, שחיפשו לעצמם קשר אישי ליהדות ולמקורות תרבותם, קשר שיהיה עבורם בעל משמעות מאתגרת. רבים מהם ניגשו ללימוד מתוך הנחה פשוטה שדבר הנלמד ממקורות שעיצבו את חיי העם היהודי במשך דורות אמור להיות בעל משמעות חיונית וישירה לחיי הפרט והכלל. שאלו - למה בכלל להשקיע באתגר הלא מבוטל של לפענח מקור מורכב, מקור שלעתים קרובות לשונו אטומה ליהודי הארץ ישראלי – דתי אוחילוני - אם ציפייה שכזו אינה מהווה עצם מהותו של פרויקט הלמידה?


לעומתם במרכזים דתיים רבים, בבתי ספר יסודיים, באולפנות, בישיבות תיכוניות ואף בישיבות ההסדר וישיבות גבוהות, מתגלה בשנים האחרונות משבר בלימוד תורה, ובמיוחד בלימוד תורה שבעל פה. ישנה לעיתים אף הרגשה של ייאוש ותסכול אצל תלמידים ומחנכים כאחד, אף בין הטובים שבהם, שחשים פער בלתי ניתן לגישור בין האידיאל הנעלם של להיות "תלמיד חכם" לבין המציאות האישית והחברתית המוכרת להם. באופן מפתיע במרכזים אלו קיימת בדרך כלל הנחה הפוכה מזו שציינתי למעלה – ההנחה הטוענת שככל שהלימוד הנו תלוש ומנותק מהחיים שמחוץ לבית המדרש, הוא נעלה יותר, יותר מחייב "קבלת עול" של לימוד כמצוות ה' מחייבת.


"בבית אב" ובבית מדרש "רעוא" מצאנו לאורך שנים ששילוב בין לימוד עיוני מחויב ומעמיק, בשיטה החושפת מושגי עומק של חכמי המשנה והגמרא, יחד עם "עבודה אישית רוחנית", הינו בסיס ללימוד מרתק המחייה את נפש הלומד. ה"עבודה האישית הרוחנית" מבוססת פעמים רבות על תרגילי כתיבה יוצרת. היא מזמינה את הלומד להיכנס לתהליך של בירור אישי, שגם הוא למידה מובהקת, בו הוא משקף לעצמו את משמעות הנלמד, ככל שהיה מורכב ומעמיק, בסגוליות חייו הוא. בצורה זו מושגים והגדרות שהם פרי מאמץ הלימוד בדיון התלמודי המפורט, מתורגם בכלים יצירתיים מהמופשט לקונקרטי, ומופנם באישיות. באופן שכזה המסע האינטלקטואלי והרוחני הגדול של לימוד תורה שבעל פה מכונן מסע אמיתי בנפש הלומד, אשר חוזר ומעמיק את עצם הלימוד.


מסכת קידושין מהווה הקשר פורה במיוחד למסע שכזה. סידורה המתמיה של "תורת הקניינים" התלמודית במסכת העוסקת בעיקר ב"קידושין", המעשה המכונן חיי אישות בין איש אחד לאישה אחת, הוא המהווה בסיס למסע. דרך שיטת הלימוד שתיארתי בקיצור רב התוודענו לכך שמעשה עריכתי זה, המפתיע ומעורר גם מידה לא מבוטלת של חוסר אימון, הנו מעשה עריכה יצירתי ומרתק.


"תורת קניינים" זו אינה עוסקת בעיקר ביחסים בין מוכר לקונה אלא בין הקונה לרכושו הפרטי. במובן זה עיקר הדיון על פעולת הקניין, העלול להצטייר לכל מי שאינו עוסק או מתעניין במקצוע כלא רלוונטי לחייו, לובש צורה מגרה ונוגעת. זאת משום שהדיון אינו מתרכז בעיקר בסוגיות משפטיות, אלא בשאלות אנושיות קיומיות שהמרכזי שבהן היא ביטול יצר השליטה והכיבוש המקונן בכל פעולת רכישה. אך האינטואיציה המעמיקה והמעוררת עניין של אבותינו חכמי התלמוד בעריכה מתמיהה זו היא שאותו יצר שליטה וכיבוש משוטט כשד במרחב התהוות הקשר בין איש ואישה. מבחינת העיון המחויב לעצמאות המקור חשוב להדגיש שההבנה שאלו השאלות המזינות את תשתית עריכת הפרק מסביר את שילובם של נושאים שעל פניהם שילובם נראה כקשה ביותר.


בפסיקה ההלכתית של המשנה ובדיוני הגמרא פעולת הקניין איננה רק מעשה משפטי פורמאלי המעביר חפץ מרשות משפטית-כלכלית אחת למשנהו, אלא הוא מהווה פניה של מבקש אל מבוקש. אופי הפניה ומהותה המוסרית הם עיקרי הדברים ב"תורת קניינים" זו, כאשר ביסודו הקניין יוצר מחויבות של הקונה לצרכי הנקנה ולא זכויות של שליטה ושעבוד. זאת ועוד, מעשה הקניין הוא מעשה המכונן יחס הדדי אשר ביסודו משקף את האופי המיוחד של הקשר בין הקונה לבין הקנוי, אך הנקבע מתכונות העצמיות של הקנוי ולא של הקונה.


מתוך כך מתברר שבניגוד לפרוש המקובל הניתן ל"קניין האישה" כנגזר ממושג ה"קניין" הכללי שעיקרו משפטי וקובע העברת חפץ מרשות אדם לרשות אדם אחר, דווקא קניין אישות מהווה המודל למושגי היסוד של "קניין" בתורת קניינים זו. זאת היות ו"קניין" זה הנו כולו אישי ומופשט, כולו של פניית אדם מבקש כלפי אדם מבוקש תוך תביעה המוסרית וקיומית לבטל את דחף השליטה והכיבוש בכדי ליצור חלל אנושי של התרצות. כפי שעוד ניווכח שוב ושוב, תחום ה"קניין" במקורותינו הראשוניים עוסק בשורשו ביחסים אישיים, הורים וילדים ואיש ואישה. רק על בסיס ההתבוננות ביחס המחייב את מי שעלול להפוך למחפש עמדת שליטה אדם באדם בקשרים אלו, יש להבין את "תורת הקניינים" היהודית כולה.


זהו התשתית למסע שבספר.